פסק-דין בתיק ת"א 39297-06-11

1.         התובעת, ילידת 1961 ובת 52 כיום, מנהלת חשבונות במקצועה, עתרה נגד הנתבעת לפיצוי על פי חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה-1975 (להלן - החוק), בגין נזקי גוף שנגרמו לה לטענתה, עקב תאונת דרכים מיום 27/12/09 (להלן - התאונה).

2.         אין מחלוקת בין הצדדים לעניין החבות על פי החוק.

3.         ד"ר רינות מונה כמומחה מטעם בית המשפט להערכת נכותה של התובעת בתחום האורטופדי (להלן - המומחה). המומחה קבע בחוות דעת מיום 16/07/12, כי לתובעת נותרה נכות אורטופדית צמיתה בשיעור 10% כתוצאה מהתאונה (בגין קרע חלקי בגיד והגבלת תנועות בכתף שמאל).

בנוסף, התאונה הוכרה כתאונת עבודה וועדה רפואית מטעם המל"ל קבעה כי לתובעת לא נותרה נכות צמיתה כתוצאה מהתאונה (החלטה מיום 18/12/12, אשר ניתנה לאחר קביעת המומחה בתיק). בנוסף קבעה הועדה הרפואית נכויות זמניות בשיעורים שונים למשך 9 חודשים לאחר התאונה (עד ליום 30/09/10).

4.         לאחר שמיעת עדות התובעת וטיעוני ב"כ הצדדים ועיון בכל המסמכים הרלוונטיים (לרבות: התיעוד הרפואי, נתוני השכר ומסמכי המל"ל), שוכנעתי, לקבוע העובדות והמסקנות הבאות:

4.1.       נכות רפואית -

אין מחלוקת כי נכותה הרפואית של התובעת הינה 10%, כאמור בחוות דעת המומחה.

4.2.       נכות תפקודית -

הצדדים העלו בסיכומיהם טענות בעניין שעור נכותה התפקודית של התובעת כתוצאה מהתאונה. הנתבעת טענה כי לא נותרה לתובעת כל מגבלה תפקודית לאחר התאונה וכתוצאה ממנה. התובעת טענתה לנכות תפקודית בשיעור של 25%.

בשים לב לקביעות המומחה בחוות הדעת, מהות הפגיעה וגילה של התובעת, ומצד אחר לכך שהפגיעה הינה בידה הלא דומיננטית של התובעת ונתוני השתכרותה של התובעת מאז התאונה ועד היום (ראה להלן), אני קובע כי נכותה התפקודית היא בהתאם לנכות הרפואית שנקבעה לה בתחום האורטופדי על ידי המומחה, היינו - 10% נכות.

4.3.       נוכח האמור לעיל , אני מעריך את נזקי התובעת כתוצאה מהתאונה כדלקמן:

4.3.1.    כאב וסבל -

לפי 10% נכות וללא ימי אשפוז - 15,000 ש"ח (מעוגל), נכון להיום.

4.3.2.    הפסדי השתכרות לעבר -

שכרה של התובעת טרם התאונה - 10,000 ש"ח ברוטו לחודש לערך.

אין מחלוקת כי התובעת שהתה בתקופת אי כושר של 4 ימים בלבד ולאחריה חזרה לעבודתה באופן מלא.

בשים לב לכך שהתובעת ניצלה ימי חופשה צבורים בתקופת אי הכושר, אפסוק הפסד שכר גלובלי בתקופה זו בסך של 1,000 ש"ח.

אשר ליתרת התקופה (מתום תקופת אי הכושר ועד היום) - לא צורפו תלושי שכר להוכחת ההפסדים הנטענים. בנוסף, התובעת בעדותה טענה כי לא חלה ירידה בשכרה. אשר על כן, לא ייפסק פיצוי נוסף בגין ראש נזק זה.